נושא: הכל

מתי וכמה לבעוט עם הרגליים בזמן השחייה?

פורסם ביום חמישי, 23/8/18
מאת Terry Laughlin

אחת השאלות הנפוצות ביותר בלימודי שחייה היא תמיד “כיצד לעבוד עם הרגליים?” שתי גרסאות העבודה הנפוצות ביותר עם הרגליים הן שש בעיטות על כל מחזור חתירה (מכונה 6 Beat Kick, או 6BK) ושתי בעיטות על כל מחזור חתירה (2BK). להשקפתי, שחיין המכוון על שחייה למרחקים ארוכים, או על שחייה במים פתוחים, צריך להעדיף תמיד מחזור בעיטת מייצב יותר מאשר מניע, היינו: שתי בעיטות על כל מחזור תנועות.

למעשה, שיטת TI מעדיפה תמיד הגברה ושיפור במהירות השחייה באמצעות בחירות חכמות יותר על פני הפעלת כוח  רב יותר. אולי הבחירה החשובה ביותר מבין הבחירות הללו תהיה התמקדות בשיפור יציבות שרירי הליבה במים – כשלעצמו אמצעי חשוב בלמידה והשגת שליטה בכישורי ה-2BK.

אחת הדרכים שאני ממליץ לשחיינים שלי לנקוט כדי להתנסות במנח הרגליים במים היא לשחק עם עומק היד המושטת קדימה. ברגע שהם מתנסים בעומקים שונים של היד, הם מגלים שיד המושטת קרוב מדי לפני המים גורמת לשקיעה של הרגליים, אך באותה המידה גם יד המושטת עמוק מדי. פשיטה קדימה עמוקה מדי שוברת את נקודת המפגש בין הזרוע לגו. דמיינו נדנדה מהסוג שכשמושב אחד נמצא למטה, השני נמצא למעלה. אם הציר האמצעי של הנדנדה הזאת יהיה שבור, גם אם נפעיל לחץ בצד אחד של הנדנדה, הצד השני לא יתרומם. אך אם אתם שומרים על ציר ישר של יד המחוברת לגו, אתם יוצרים מעין משטח ישר ויציב, שכל תזוזה בחלקו האחד משפיעה היטב על חלקו השני.

במקום לבעוט, ניתן לסייע בבעיית שקיעה של הרגליים באמצעות מציאת הזווית האופטימלית של העומק שאליה צריך “לשגר” את היד קדימה עם הכנסתה למים. מניסיוני, עומק של בין 30 ל-40 ס”מ מתחת לפני המים מצליח לעצב את הגוף לכדי קו אחיד, מאוזן וחלק. הוספה של מתיחה קלה קדימה בתום הפשיטה תשפר עוד יותר את החיבור בין הצד הקדמי לאחורי של הגוף.

מאמנים רבים הרואים שהתלמידים שלהם לא הטמיעו נכון את שיטת ה-2BK ממליצים להם לעבור ל-6BK במקום זאת, בתור מעין תיקון. להשקפתי, מדובר בדיאגנוזה שגויה המביאה איתה פתרון הגורם לבזבוז מיותר של אנרגיה. כפי שציינתי, שליחת הידיים עמוק מדי תשבור את הציר המרכזי של הגוף-רגליים, ולא תאפשר להביא להשפעה ממשית של החלק הקדמי של הגוף על החלק האחורי.

אם המתאמן ישגר את היד רדוד יותר (מה שגם יגביר את התנועה קדימה ולא למטה) הוא ישפר את המנח שלו במים ויעזור במניעת הרגליים השוקעות.

ברגע שהשחיין ישפר את המנח שלו במים – את הבאלאנס שלו – לא זאת בלבד שבעיטות כל שני מחזורים ישתלבו בצורה זורמת יותר בסגנון שלו, אלא שהוא יוכל גם לצמצמם את תכיפות כיפוף הברכיים שלו במים ועל ידי זה לצמצם עוד יותר את שבירת קו הזרימה של הגוף ואת יצירת אפקט הגרר המאט אותו ומקשה על התקדמותו במים.

driving stroke

kicking more

בואו נשווה את הקו שיוצר שחיין א’ בתמונה העליונה מבין השתיים, לעומת התמונה של מאמן ה-TI  היפני שינג’י טקאוצ’י. שימו לב כיצד שינג’י פושט את ידו לנקודה רדודה יותר במים ומצליח על ידי כך לייצר קו חלק יותר בין אצבעותיו לשאר חלקי הגוף. הרגליים שלו “נגררות” מאחוריו ברוגע, ועל ידי כך הוא מצליח להשתמש ב-2BK כך שהעלות האנרגטית של רגליו על הסגנון שואפת לאפס.

וכך, בניגוד מוחלט לעצות ולאינטואיציה, דווקא לבעוט פחות ישפר את בעיית הרגליים השוקעות שכל כך הרבה שחיינים מתלוננים עליה.

ולאלה שרוצים להבין יותר כיצד לסנכרן את ה-2BK שלהם עם סגנון השחייה, שיטת TI  דוגלת בסנכרון הבעיטה כלפי מטה עם פשיטת היד קדימה. קיימות גישות הדוגלות בסנכרון הבעיטה כלפי מטה עם שלב תפיסת המים (רגע לפני שהיד גורפת) אולם, אף שהיא יעילה מבחינת השפעתה על הסגנון, היא קשה מאוד להשגה ולרוב רק שחיינים מנוסים ביותר מצליחים בה. רוב השחיינים מתקשים בהשגתה, ועל כן עדיף להם להתמקד בבעיטה בעת החלפת הידיים.

יש שורה של טיעוני בעד ונגד לגיטמיים לגמרי לבחירה הן ב-6BK והן ב-2BK, ותקצר כאן היריעה מלסקור את כולם. המטרה העיקרית שלי היא לנסות לכוון את השחיין המכוון על שיפור מתמיד לעבר גישות המעדיפות תמיד יעילות על פני כוח. זכרו, אם אתם רוצים להשיג בעיטה יותר אפקטיבית, אתם יכולים להשיג אותה באמצעות שיפור המנח והיציבות שלכם במים – בחירה שתביא לשימור אנרגיה ולא לבזבוזה. ממילא, הרוב המכריע של השחיינים מבזבזים הרבה יותר מדי אנרגיה גם ככה.

(מאנגלית:ארז רומס)

תגיות: