למה איננו מסוגלים לשחות למרחק רב?

ישנן ארבע עובדות יסוד המונעות מאתנו לשחות למרחק רב ובקלות יחסית. תחילתו של השיפור היא במודעות אליהן ולנזק שהן גורמות:
גוף לא מאוזן במים גורם לבזבוז אנרגיה עצום
: פלג הגוף העליון, בו נמצאות הריאות, הוא החלק בגוף שלנו שצף במים. פלג הגוף התחתון נמשך כלפי מטה על-ידי כוח המשיכה. למעשה הגוף מגיע לשיווי משקל בתנוחה שהיא בין אופקית למאוזנת: פלג הגוף העליון צף ופלג הגוף התחתון שוקע. המוח מפרש מצב זה כסכנת טביעה ופועל אינסטינקטיבית להציף את הגוף ולשרוד. הביטוי לכך הוא עבודת רגליים מאומצת המבזבזת אנרגיה לטובת שרירי הרגליים הגדולים. בפועל, עבודת הרגליים בחתירה תורמת רק 20% מכוח ההתקדמות. לשקיעת הרגליים תורמת הנטייה שלנו לשחות כשהראש בזווית מעל המים, מה שגורם בדיוק לתוצאה הפוכה: הרגליים שוקעות עוד יותר, האנרגיה מתבזבזת על ציפה והגוף לא מתקדם.

  

המים הם "קיר"; המים דחוסים פי 800 יותר מהאוויר: רמת החיכוך/הגרר היא הגורם המשפיע ביותר על ההתקדמות. נסו רק לצורך הדוגמא "לרוץ" במים. ההתנגדות שאנחנו חשים היא אותו "קיר". רוב השחיינים מפעילים מאמץ יתר חסר סיכוי בניסיון לחדור את הקיר ולהתגבר על הגרר. חלקם אף מרוצים מהמאמץ שהשקיעו ומההתנגדות שהמים מספקים. לאצן ברמה עולמית יש יעילות מכאנית של 90%. כלומר 90 מכל 100 קלוריות שהוא שורף מייצרות תנועה קדימה, בעוד 10% מבוזבזים על חום שריר, חיכוך עם הקרקע, התנגדות רוח וכו′. בגלל דחיסות המים והעבודה שהם תווך בלתי יציב להפעלת כוח, שחיין ברמה עולמית הוא בעל יעילות מכאנית של 9% בלבד! שחיין חובב לעומתו הוא בעל יעילות מכאנית של 3% במקרה הטוב. הדרך לשיפור השחייה היא לא להוציא יותר אנרגיה באימונים, אלא לבזבז פחות אנרגיה על-ידי שיפור הטכניקה. שיפור היעילות מ- 3% ל- 4% משמעותו שיפור של 33% ביכולת השחייה.

  

מים אינם נקודת אחיזה לצורך התקדמות: הואיל והמים דחוסים מאד ביחס לאוויר, נדמה לנו כאילו הם יכולים לשמש נקודת אחיזה לצורך התקדמות, בדומה לאדני הזינוק של אצנים. אולם ברגע שאנחנו מנסים "להיאחז" בהם כדי להתקדם מהר יותר, הם "חומקים" לנו. המים דחוסים מדי מכדי לאפשר לנו התקדמות מהירה כמו זו שאנחנו משיגים באוויר, אך הם לא דחוסים מספיק על-מנת שישמשו נקודת אחיזה. יתרה מזאת, כף היד שלנו קטנה מאוד בהשוואה לגוף אותו היא אמורה לקדם. הדבר דומה לספינה גדולה שתשתמש במשוטים כדי להתקדם במים. תנועה קדימה על ידי דחיפת מים לאחור היא פעולה מכאנית בלתי יעילה, אפילו אם עושים אותה בצורה מושלמת.

שיטות לימוד שחייה הקיימות מיושנות: אם כל המכשולים האובייקטיבים לעיל אינם מספיקים, הרי ששיעורי השחייה שקיבלו חלקנו הפכו את המלאכה לקשה יותר. לאורך השנים סובל לימוד השחייה משיטות מיושנות שעיקרן הקניית מיומנות מספקת למנוע טביעה ולא מיומנות שחייה נכונה. השיטות הקיימות מתמקדות בהנעה מהירה ומוגזמת של הגפיים על-מנת להשאיר הגוף מעל המים, מה שגורם לבזבוז אנרגיה אדיר. התנועות שנועדו לשמור את הראש מעל המים לרוב אינן מקדמות הגוף קדימה, אלא מונעות טביעה. עם כל כוונותיו הטובות, שיעורי השחייה הקלאסיים הציעו לכם מכלול סטים של בריכות בעיטה-עם-קרש כדי "להיכנס לכושר". למרבה הצער, תרגילי קרש אלה לא רק שלא עוזרים לשיפור הסגנון, אלא שלרוב "הרבה בריכות" רק מטמיעות ומחזקות את הטכניקה הגרועה.

חזרה לעמוד התאוריות