1. קצב ואורך התנועות. לא כאן המקום להיכנס לפרטי הפרטים של נושא זה אבל בממוצע ניתן להסיק מקטעי הוידאו שרן ואלון שחו בקצב תנועות גבוה בכ- 20-25% מהקצב בו שחינו דני, גידי ואני (רן שחה בממוצע בקצב של 1.10 תנועות לשנייה, גידי ודני ב- 1.30 ואני ב- 1.40). כולנו שחינו באותה המהירות. המסקנה היא שכדי לייצר מהירות נתונה, נדרשתי לקצב תנועות נמוך משמעותית מהקצב של רן ואלון. למה? בגלל שעל כל תנועה שלי התקדמתי הרבה יותר ממה שהתקדם רן. למותר לציין שקצב גבוה יותר גובה עלות אנרגטית עצומה: ככל שמעלים את הקצב, האנרגיה שהגוף צורך עולה בחזקה שלישית – קצב גבוה ב- 25% מצריך עלות אנרגטית של כ- 95% יותר ממה שאנחנו השקענו (1.253). המון אנרגיה. רן ואלון, חיות אירוביות משובחות עם יכולות אירוביות שממקמות אותם באלפיון העליון של האוכלוסייה, יכלו להחזיק כזה מאמץ לאורך זמן. הבעיה היא שאין הרבה רן ואלון בסביבה…2. חשיבות אורך התנועה. נשאלת השאלה למה אורך התנועה הוא משתנה כל כך חשוב? אנסה לענות עליה בסדרה של חישובים שתמחיש הנושא בצורה ברורה:
מספר תנועות
גדי: 42 בדקה (קצב של 1.40), 2,520 בשעה, 7,560 בשלוש שעות שחייה נטו.
דני וגידי: 46 בדקה (קצב של 1.30), 2,768 בשעה, 8,307 בשלוש שעות שחייה נטו.
רן: 54 בדקה (קצב של 1.10), 3,272 בשעה, 9,918 בשלוש שעות שחייה נטו.
אם נחלק את מרחק השחייה המשוער שלנו (קצת פחות מ- 10 ק"מ בהנחה מחמירה), נניח 9,500 מטרים, במספר התנועות הכולל לאורך המשחה (במקרה שלי 7,560 תנועות), נקבל שבכל תנועה שלקחתי, התקדמתי ב- 1.25 מטר. רן לעומתי התקדם בכל תנועת יד כ- 0.95 מטרים או 95 סנטימטרים (9,500/9,918). גידי ודני התקדמו כ- 1.14 מטר.
כלומר, אם הייתי שוחה את אותו מספר התנועות שרן לקח במשחה, הייתי יכול לשחות עוד 2,947 מטרים (2,358*1.25)! כלומר הייתי יכול לשחות עוד 3 ק"מ, קרוב לשליש מהדרך. גדי ודני יכלו לשחות עוד כ- 1,836 מטרים (1,611*1.14), קרוב לרבע מהדרך…
3. קצב ואורך תנועה אצל שחייני עילית
לשם השוואה, הקצב של שחייני עילית באולימפיאדה האחרונה היה בסביבות תנועה כל 0.75 שניות. ההבדל הוא שעל כל תנועה הם מתקדמים קרוב ל- 1.10 מטרים וזה כמובן מאפשר להם לשחות את המרחק בפחות משעתיים. הנה לינקים לשני סרטונים מהאולימפיאדה האחרונה במקצה ה- 10 ק"מ:
מקצה הגברים
מקצה הנשים
4. מהירות. יכולתי לשחות מהר יותר באופן משמעותי. אני משוכנע שגם גידי ודני. אין לי ספק שבקצב של 1.20 הייתי גומע כל קילומטר בקצב של פחות מ- 18 דקות לקילומטר. העבודה על אורך התנועה בחודשיים האחרונים, מיד לאחר התחרות של ה- 5,250, שינתה לי את הסגנון והיעילות באופן מורגש.
5. תזונה. לתזונה יש חלק חשוב מאוד במשחה מעין זה. מה אוכלים יום לפני, במהלך המשחה, תדירות, נוזלים וכו'. אני מניח שאפשר לסיים כזה משחה גם בלי אכילות מרובות וגם אם לא אוכלים נכון ביום שלפני. אני חושב שההשלכות של גישה כזו באות לידי ביטוי בהרגשה שאחרי ובזמן ההתאוששות.
