אני רוצה לחבר בין שלושת הפוסטים האחרונים ולהשיא עצה שנכונה לכל שחיין בכל רמה/שלב. אם כולנו רוצים להיות מאסטרים ולהגיע לשלב ה- Unconscious Competence, כדאי לדעת שזהו שלב מסוכן וערמומי (לא התאפקתי. נטייה לדרמה). הוא מרדים אותך, אתה נהיה שאנן, לא מוכן… ואז הוא נושך 🙂 כמו סיורים על הגדר, זה בא כשלא מצפים…
מוטציות 
אם תניחו שאין צורך לחזור ולתרגל טכניקה נכונה שכבר הצלחתם להטמיע, צפויה לכם הפתעה לא נעימה. לאורך זמן, הטכניקה תשתנה. כשלא שוחים באופן מודע, הגוף מנסה לקחת פיקוד: לעשות מה שנוח וקל ולא מה שנכון ויעיל. 'התאים הטובים' חוברים 'לתאים הרעים' ומתקבלת מוטציה. כך משתרשת טעות טכנית ויום בהיר אחד אתה מוצא את עצמך שואל "מי זה האיש הזה ששוחה בצילום עם בגד ים כמו שלי?"
אם שותים לא נוהגים
אין פשרות במלחמה במוטציות ובתאונות הדרכים. הטכניקה שלנו היא כמו כביש: זקוקה לטיפול שוטף שלעולם לא נגמר. צריך להבין שיש להקפיד ולתרגל את הטכניקה הבסיסית כחלק מכל אימון/תרגול. אחרת תבוא מוטציה… עכשיו אני מבין למה גם מאסטרים בטאי צ'י, יוגה, קראטה, ג'יו ג'יטסו וכו' ממשיכים לתרגל ולעבוד על התנועות הכי בסיסיות בכל אימון. בדיוק מאותו הטעם שטייסים מעולים, אייסים, ממשיכים לטוס, לתרגל, ללמד וללמוד. אחרת המיומנות/הטכניקה מעלה חלודה.
לעולם לא
בתור נפגע טרי של שלב ה- Unconscious Competence, הבטחתי לעצמי כמה הבטחות וכללים:
1. לעולם לא אניח שהסגנון שלי נכון אלא לאחר שמדריך TI ראה אותי שוחה בקצבים ומהירויות שונים או לאחר צפייה בקליפ שלי שוחה.
2. לעולם לא אפסיק לתרגל נקודות פוקוס בסיסיות.
3. לעולם לא אתרגל רק קצב בלי להתרכז במקביל בטכניקה.
4. לעולם לא מאוחר מידי להילחם בקפטיין הוק ולמצוא את ארץ לעולם לא…
